בשנת 1980 פחות משנה אחרי שהגעתי ארצה (מארגנטינה) לקיבוץ בית זרע,  בהיותי טירון בן 19 במחנה שומרון, ב-12 בלילה אחרי שעתיים שמירה, קראו לי לפתע לטלפון הציבורי היחיד שהיה ממוקם במרכז הבסיס. מעברו השני של הקו, בקול רועד ושברירי, הייתה נערה מתוקה בגילי (יעלי, אשתי לעתיד), מבוהלת ובוכה שבישרה לי שהיא בהריון ממני ונושאת את בני הבכור.

​

מאז אותו רגע דרמטי ומשנה חיים מעולם לא הפסקתי להיות אבא – הורה במלוא מובן המילה. הכוונה איננה שאני אבא מושלם אלא שמאז הסכמתי להתמקם בעמדה חדשה שלגמרי קשובה למה ילדי מבקשים ממני וכיבוד ההסכם העמוק שלי מולם. 

​

לאורך שנים המשפחה גדלה (5 ילדים) ואחרי עזיבת הקיבוץ הגעתי לעיר עם תשוקה גדולה להתפרנס מיכולותיי (מיכולת הנתינה הכנה שלי) לכן עבדתי כמנהל בעסקים שונים בהם השפעתי על הסביבה שלי להתפתח ולגדול, למדתי משאבי אנוש ואימון אישי והתחלתי לאמן אנשים שכמוני בדיוק רצו להיות עצמאים.

​​

אני מלווה קבוצות, הורים, מנהלים ובוגרים להוציא את עצמם לאור, כמו כן מלווה שכירים במעבר לעצמאות, מלווה עסקים לעבר חזונם.

אני יותר משמח לחלוק עם הורים, מנהלים ובוגרים, בבית ובעסקים, את שפע הידע והניסיון שצברתי לאורך השנים.

​

כאן עבורכם, ראובן (בני) כהן