הורים נותנים
יוסי (שם בדוי) בקליניקה, בן 40 איש היטק נשוי ואבא של 3 קטנטנים, הגדול "מתחצף" ליוסי, וכש דיברנו על מה הקושי שזה גורם לו, הוא ממש זכר את איסור החוצפנות ששרר בביתו כילד.
יוסי: "ההורים שלי אנשים מדהימים, הם לא התכוונו לפגוע בי"
אני: "נכון יוסי, יחד עם זאת כשהייתה בן שבע וצעקת בחוצפנות ונענשת בהתאם ע"י הוריך, לא הרגשת שהם אנשים מדהימים אלא רק נפגעת וכאבת בגללם, כילד הם לא "ירדו" לגובה שלך ושאלו אותך באהבה בטוחה – מה קורה יוסלה שלנו? מה אתה רוצה?"
יוסי: "לא הם לא שאלו אותי, קבלתי עונש כואב ומשפיל..."
יש חלקים שונים בתהליך הליווי של הורים שמבקשים ללמוד הקשבה הורית חדשה, הם לומדים משהו חדש שלא היה בביתם במקור. זווית הראייה\הקשבה החדשה מאפשרת לצלול לתוך מוסכמות עמוקות שאמצנו בילדות ועזרו לנו "להתגבר" על הכאב ועל התסכול שחווינו כאשר הורינו פגעו בנו במטרה "לחנך" אותנו כפי שהם "חונכו" ע"י הסבים שלנו. אני משתמש בגרשיים כי לעיניי היום, מה שהורי עשו לי בשם החינוך זהו ניסיון גס לאלף אותי בכוח פיזי או מילולי כדי לשנות את התנהגותי, כי ככה הם רצו "לטובתי" ולאחר שאראה להם שאני משתנה והם ירגישו שזה נקלט אז אזכה בהערכתם.
בהקשבה החדשה שאנחנו מלמדים שיש חוק ברור של תנועת האנרגיה הזו, הורים שבחרו להביא ילדים לעולם שלנו, הם בחרו לתת לילדים שלהם ולא לקחת מהילדים שלהם, כלומר, מתן אהבה ללא תנאים, הכלה ללא תנאים ונכונות לעצור ולהבין את הבקשות העמוקות של הילדים שלהם, לפני שנוקטים בפעולות מכופפות שמתאימות לאילוף חיות ומשאירות את הילד לבד עם התסכול והכאב עד שיוותר על עמדתו\עצמו\רצונותיו.
הדוגמה של ההורה יוסי היא מצב שיגרתי בו אנו נתקלים המון פעמים בליווים בקליניקות, המצב הזה בו אנחנו כילדים וויתרנו על הרצונות שלנו מתוך פחד מענישה או בניסיון להרוויח את הערכת ההורים שלנו, זהו מצב שהשפיע מאוד על האמונות העמוקות שלנו ויצר קרקע טובה לוויתור על האמת שלנו ול"סיפור כיסוי" שיפרש מחדש את חוויה הכואבת כ"שיעור מלמד" או כ"חוויה בונה" וככה יאפשר לנו לקחת אחריות על חוסר הרגישות\נתינה של ההורים שלנו במקומם.
כאשר יוסי הביא את הקושי שלו עם ילדו הבכור שמתחצף אליו הוא "רתח" על בנו שלא מוותר על היכולת שלו לבטא את עצמו מול אבא שלו מתוך הביטחון שאבא יוסי אוהב אותו ויקשיב לו עד שיבין את בקשתו ממנו.
כן, ככל שילדינו מתעקשים על עמדתם, זהו סימן שהם מאמינים עדיין שאנחנו (ההורים) קרובים להבין את מבוקשם התמים, לכן לא מוותרים על עצמם כילדים מוכלים ולא עלינו כהורים מכילים.
מצב זה לא נמשך לעד כמובן, בשלב מסויים מתגלה "סדק" קטן באמונתם של ילדינו בנו. הסדק הזה ילך ויגדל ככל שננסה "לכופף" את ילדינו לשנות את התנהגותם. ילדינו "מדברים" איתנו בעזרת התנהגותם ה"לא טובה", לפעמים אנחנו צריכים עזרה בפיענוח שפת הקשיים בה ילדינו "מדברים" איתנו.
מבהיר כאן שאהבה ללא תנאי איננה נתינה חומרית או אחרת ללא גבולות (זה לא לרוץ לקנות לילד כל מה שהוא רוצה או להסכים בצורה עיוורת לכל "דרישותיו") אלא להקשיב לעומק דרך ה"בטן" שלנו לילדינו, מה הם\הן מבקשים\ות מאיתנו כהורים שנמצאים לצידם ולא מולם.